היי, אהוד. 

"אחחחחייייייייייייייייייייי 

מה קורה" 

איך התחלת לעשות תוכן? מתי התחלת לכתוב וליצור? 

"כבר בתיכון כתבתי פה-ושם, כולל הצגות פורים בישיבה. אחרי הצבא (לוחם במגלן: הרבה לבנון, קצת אינתיפאדה ואז שוב לבנון במילואים) עשיתי תואר ראשון בתיאטרון קהילתי באוניברסיטת תל-אביב, והתחלתי לגעת גם בבימוי וקצת משחק וכתיבה. בלימודים כתבתי שני מחזות קצרים: '18קודש' ו'שבת של שלום' על הגירוש מגוש קטיף. אחרי זה כתבתי מחזה באורך מלא בשם 'לשחרר את הבננה' שצוותא הפיקו. זאת הייתה קומדיה על גבריות. בין לבין הייתי מורה וערכתי את מדור יהדות ודעות בוואלה. אחרי זה הגעתי לדיגיטל של 'כאן', ושם בעצם למדנו ולימדנו את עצמנו תוך כדי תנועה לכתוב, לביים ולשחק דיגיטל". 

מה "כאן" עושים אחרת? איך הפכתם לתוכן הכי נצפה ביוטיוב בישראל? 

"אני מאמין שהבסיס האנושי שלנו הוא שונה ובגלל זה אנחנו שונים. אני לא מכיר עוד גוף תקשורת עם גיוון אנושי כזה של אנשי תוכן. זה יוצר את הייחודיות: מצד אחד יש הרבה קונפליקטים והרבה זוויות, ומצד שני המון פתיחות וחברות טובה". 

מה הסרטון הכי ויראלי שלך? 

"דתיים שלובים, והסרטון עם סטפן לגר". 

למה לדעתך הם הפכו לוויראליים כל כך? 

"הסרטון של הדתיים שלובים (שהגישה יחד איתי שחר גבע) עבד בגלל שלוש סיבות עיקריות: הוא נוגע במגזר מסוים, הוא קליל אז כיף לשתף אותו ולהגיב אליו, והסיבה השלישית היא שהוא מסקרן. יש פה הצצה לעולם סגור. 

"הסרטון של סטפן עבד כי הוא כתוב טוב וכי סטפן מופיע בו ובתפקיד שהוא ממש לא קלאסי שלו: מורה-פילוסוף. זאת הגנבה שחשבנו עליה. וכמובן הנושא מעורר הדיון – האם יש מוזיקה איכותית או לא? זה גורם לאנשים להגיב". 

ומה הסרטון שלך שאתה הכי אוהב? 

"יש שניים. סרטון לעבוד מהבית וגם ללמד את הילדים שעשיתי בזמן הקורונה וגם סרטון נאמן הקורונה. אני מאוד אוהב את הדמות של הבנאדם שבטוח שהוא מציל את העולם ושכולם מעריצים אותו. אלה טיפוסים שתמיד הצחיקו אותי וזאת דמות שאני עושה המון במשרד אצלנו סתם בשביל הצחוקים, ופתאום היא מקבלת סרטון שמצליח מאוד. אני גם חושב שיש פה אמירה מורכבת. הסרטון כביכול קליל אבל הוא נוגע בתופעה רחבה של שומרי הסף מטעם עצמם – אנשים שאין להם מושג מה באמת נכון ומה לא. זאת תופעה גלובלית". 

אתה מצטלם לא מעט עם הילדות שלך. 

"ברמה האישית והערכית אני הכי גאה בזה שהבנות שלי השתתפו איתי בכמה סרטונים. זה משהו שבחיים לא הייתי עושה לפני שהגעתי ל'כאן'. רציתי ליצור תוכן שדומה יותר ל'לואי', ולמרות שזה לא פשוט הצלחתי לעשות כמה דברים ויראליים. ראיתי שההומור הזה עובד". 

על איזה נושא לא תסכים לצלם סרטון? 

"לא עולים לי בראש תכנים שבהם לא אעסוק אף פעם, אבל אני לא אצלם סרטונים על דברים פרטיים שלי. רציתי לעשות סרטון על זה שאני מת להפסיק לעשן, וכתבתי טקסט עם הבנות שלי אבל פתאום הבנתי שאני לא רוצה שהבנות שלי ישתתפו בסרט שרואים בו את אבא שלהן מעשן. דרך אגב הפסקתי לעשן, בקטנה". 

באיזה סרטון לא הסכמת להשתתף? 

"אני סרבן חד–משמעי כשזה מגיע לסרטונים על יהדות, וכמעט לא מוכן לקחת בזה חלק. לא רציתי להיכנס לנישה של 'ההוא עם הכיפה שעושה סרטונים על יהדות'". 

אתה לא היחיד עם כיפה במערכת. 

"ממש לא. יש סמנכ"ל דתי, יש מגישים ועורכים דתיים, יש מהכל. זה לא ממש עניין. לקח לי שלוש שנים לעשות סרטון שקשור ליהדות: 'הדתיים השלובים', ובסוף הנושא שברחתי ממנו הוא הכי ויראלי". 

מה זה תוכן אפקטיבי? מתי אתה מרגיש שסרטון משפיע ומתי לא? 

"קודם כל רואים בכמות התגובות ובתוכן שלהן, זה מדד מעולה לאפקטיביות של סרטון. יש סרטונים מאוד כיפיים וחמודים שלא מייצרים הרבה תגובות כי הם אומרים את המובן מאליו. סרטון שנוגע במשהו רגשי או בקונפליקט יכול ליצור שרשרת תגובות. יש גם סרטונים שיכולים להזיז דברים, לדוגמה סרטון על מישהי עם מחלת רקע שבעקבותיו הרבה גולשים הגיבו שהם החליטו ללכת עם מסיכה". 

יש לך בפרופיל הפרטי בפייסבוק שתי תוכניות רשת קצרות בשם "אורחים במעלית" ו"איכזשכתזה גבר?". איך זה התחיל? 

"שלוש. יש גם את 'איכזשכתזאת אישה'". 

נכון, סליחה. איך זה התחיל? 

"זה התחיל באינסטגרם, בתור סטורי. נכנסתי יום אחד למעלית בעבודה ופגשתי את תומר שלפניק. בשביל הצחוקים הדלקתי את המצלמה והתחלתי לראיין אותו, לומר לו תודה שהוא הגיע לתוכנית שלי, ואז פתאום נכנסה שיר אייזיק וגם לה אמרתי ברוכה הבאה לתוכנית. זה היה בערך 40 שניות של סטורי ופתאום קיבלתי מלא תגובות. התחלתי לעשות את זה עם עוד אנשים וגם המצאתי את השיר 'אני לא מאמין את מי אני רואה פה' וזה התחיל לתפוס. אנשים עשו לזה קאברים, זה היה חמוד מאוד. זה פורמט פשוט שעובד רק על להרים למי שאני רואה. בוא נאמר שצילמתי שלוש עונות ב-10 דקות בערך. 

"אחרי שמיציתי את המעלית (בסופו של דבר אני רק מציג בנאדם ולא נותן לו לדבר) רציתי משהו אחר. ישבתי עם חברים בעבודה ואמרתי לחבר 'איך אתה כזה גבר?' ואז צילמתי אותנו. השאלה הזאת התחילה לתפוס בעבודה ויצא לי לצלם כבר את רוני קובן, גל אוחובסקי, אראל סגל, לוסי איוב, אורית נבון ועוד". 

מה התגובה הכי יפה שקיבלת על זה? 

"לפני כמה זמן מישהו שעוקב אחריי בפייסבוק אמר לי שהוא חושב שהקטע הכי חזק בסדרות האלה זה שהן באות רק להרים למרואיינים. הוא אמר בשיא הרצינות שיש פה בשורה. 'אתה רק מרים לאנשים ועף עליהם. האנרגיה החיובית עושה טוב לאנשים'. זה היה אמיתי". 

אתה מעלה את כל מה שאתה מצלם? 

"אני תמיד מבקש מהמצולם רשות, אף–פעם לא כופה את עצמי. אני מסביר שאני עושה משהו חמוד לאינסטגרם ואם הבנאדם לא אוהב את התוצאה אני מוחק. חוץ מאחת, כולם הסכימו וממש זרמו. בסרטון יש ווייב כאילו נחתתי משום–מקום". 

מי המרואיין הכי טוב שהיה לך עד היום? 

"היו כמה. אראל סגל היה מעולה ואורית נבון מצחיקה מאוד". 

מה תורם יותר לוויראליות לדעתך: התוכן של הסרטון או הפורמט/האריזה? 

"התוכן תמיד חשוב יותר. אין מה לעשות, אם התוכן לא טוב, לא מעניין או לא מרגש – אז רק הפקה ממש גדולה יכולה אולי להציל את המצב. בדיגיטל צריך להיות לוחם גרילה כי אין תקציב לדברים גדולים". 

מה החלום שלך ליצור, בעולם ללא מגבלה תקציבית? 

"בשנים האחרונות התחלתי לכתוב במקביל שלוש סדרות (קומיות ומתח), אבל פתאום החיים הגיעו ואיתם חוסר הזמן. אני רוצה גם לשחק בסדרות וסרטים ולפתח לפחות שתי סדרות משלי. בדיגיטל הייתי רוצה להגיש תוכנית לילה שאוספת את כל השבורים ולעשות איתם דברים משוגעים. שיהיה גם פוליטי וחברתי אבל יילך לכל הכיוונים". 

איך התוכן הישראלי ביחס לחו"ל? מה עובד פה שלא יעבוד שם ולהיפך? 

"התוכן שבדרך כלל עובד הוא זה שפונה למכנה משותף רחב כמה שיותר. אם נעשה בישראל תוכן על הצבא זה יתקבל אחרת לעומת שבדיה או פינלנד. הפוליטיקלי קורקט מאוד חזק בארץ ובעיקר בדיגיטל. יש המון קבוצות, מגזרים, מגדרים ואג'נדות שממש אסור להעביר עליהן ביקורת כלשהי. לא בהומור ולא בדרך אחרת. קבוצות שאם רק תעז להוציא תוכן שקצת מבקר אותן, תסתכן בעליהום מטורף ולפעמים אלים מאוד, כזה שיגרום לך לא לרצות לגעת בהן יותר. דווקא בזה אנחנו מאוד דומים לארה"ב. לי אישית זה קשה כי אני חושב שמותר וצריך לבקר וגם לצחוק על הכל ועל כולם, כמובן לא בצורה של שנאה או זלזול". 

מי הכי מצחיק אותך בעולם? 

"עמיחי פרידמן. בן דוד שלי. הרבה מההומור שלי פיתחתי יחד איתו. אבל אם אתה מחפש מישהו מוכר אז לואי סי.קיי". 

The post "בדיגיטל צריך להיות לוחם גרילה" appeared first on Publishares.

גיא אורדיבר (צילום עצמי)

היי, גיא. 

מאוד מקורי. 

איך התחלת לעשות תוכן? 

הייתי סטודנט בתואר שלא אהבתי (פסיכולוגיה), וחיפשתי עניין בחיים. אז התחלתי לכתוב סטטוסים הומוריסטיים בפייסבוק בשביל הכיף.  

מה משך אותך לעולם הזה? 

ליצור זה צורך אצלי. וודי אלן אמר פעם "כמו שצייר צריך לצייר, אני צריך ליצור סרטים", אז מה שאני צריך זה לכתוב בדיחות על השיער של ביבי.  

אתה מתייחס לכל סטטוס כ"מוצר תוכן"? איפה עובר הגבול בין תוכן ללא-תוכן? 

לפוסטים האישיים שלי אני לא מתייחס כמוצרים. אבל גם אם תכתוב נקודה ותעלה את זה כסטטוס ומישהו יקרא, זה בעיניי תוכן.  

אתה מעלה כל יום לא מעט פוסטים בפרופיל האישי שלך, וגם מוחק מדי פעם. מה מושך אותך בזה? הפרסום? התגובות? 

המניע שלי הוא שילוב של הצורך החזק שלי לבטא את עצמי, יחד עם האתגר שבפיצוח. כשיש נושא חם שאתה רואה שמתחילים לצחוק עליו, בא לך להצטרף ולהביא איזשהו פיצוח מזווית שלא חשבו עליה. אני רואה את זה כחידות שדי התמכרתי לאתגר שבלפתור אותן. וחוץ מזה אני זונת לייקים. 

מה זה תוכן אפקטיבי? 

לתפיסתי זה תוכן שמספר סיפור, שתופס אותך ללא מגננות וגורם לך להתחבר אליו.  

מה התוכן שהיית שותף ביצירתו ואתה הכי גאה בו? 

התוכן שאני הכי גאה בו דווקא לא היה במסגרת העבודה. יש איזה מישהי שיש לה עסק לכלבים זעירים גזעיים. יש מאחורי העסק שלה כל מיני סיפורים בתחום האפור של האתיקה ואני די מתנגד לתעשייה ההרבעות בכלליות. פעם אחת היא פרסמה שהיא מגרילה כלב גזעי למי שישתף את הפוסט שלה. אז התחלתי להטריל אותה והעליתי פוסט שכתבתי בו שאני מגריל אותה למי שמשתף את הפוסט. מהר מאוד זה הפך למלחמת רשת וחסמו אותי ואת הפוסטים שלי, כי היא החזיקה צבא של מגיבים, אבל אני מרגיש שהצלחתי להעביר מסר חשוב לאלפי אנשים: תאמצו כלבים. 

ובעבודה? 

אני הכי גאה בקמפיין שעשינו בעירייה עכשיו לתמיכה בעסקים בעקבות הקורונה. התעקשתי שניקח את יורם לס כפרזנטור בסרטון הראשון, אפילו סגרתי אותו בעצמי וכתבתי את התסריט והסרטון עבד מדהים עם חשיפה מטורפת. אני גאה בזה בגלל שהצלחתי לזהות את הפוטנציאל בזמן, בדיוק כשהשם שלו חם אבל לפני שהוא יגיד לנו לא. 

מה החלום שלך, בעולם ללא מגבלה תקציבית? 

הפנטזיה שלי היא בכלל לכתוב סדרה ולשחק בה. אבל אם נישאר בעולמות הפרסום – אני מאוד אוהב לקחת דברים גדולים ו"לקלקל" אותם. כלומר אם הייתי יכול לעשות פרסומת לאיזה בושם מפורסם עם איזו דוגמנית בינלאומית ולצחוק על הז'אנר של פרסומות לבשמים וגם קצת לצחוק על הדוגמנית – הייתי מאוד גאה. 

בעיריית ת"א הייתי מתמקד בתושבים, יוצר תכנים שמתמקדים בהם ובעולמות שלהם. שם את האנשים והסיפורים שלהם בחזית. כרגע אין לי זמן לזה אבל אולי מתישהו. בפנטזיה הייתי עושה סרט טבע על שליחים של אוכל בתל אביב-יפו. 

איך התוכן הישראלי ביחס לחו"ל? מה עובד פה שלא יעבוד שם ולהיפך? 

ממה שראיתי אנחנו לא רעים, אבל אנחנו עדיין מדינה גזענית שמשתמשת בסטראוטיפים שלא היו עוברים בחו"ל בחיים. מצד שני למשל בארצות הברית יש תחושה שמשתמשים הרבה ברגש, וכשפה ניסו לעשות קמפיינים רגשניים על הקורונה אנשים הגיבו בזעם על ניצול. אנחנו ציניים מדי בשביל זה. 

איזה שינויים חיוביים עבר עולם התוכן בישראל? 

יש היום הבנה עמוקה יותר של תוכן ברשתות החברתיות. בפרסומות בטלוויזיה המוצר נמצא במרכז רוב הזמן. היום ברשתות החברתיות הדגש הוא על לספר סיפור שיגרום לאנשים קודם כל להתחבר ולהזדהות, ורק אחר כך משלבים את המוצר. 

למי היית רוצה לפרגן? מי עושה תוכן טוב בעיניך? 

משרד הפרסום "דיבור" עושה אחלה עבודה. הם בדיוק פרסמו לפני כמה ימים סרטון למען האגודה במלחמה בסרטן ששבר את הרשת ובצדק. תוכן משעשע שעל הדרך מעביר את המסר.  

מי מצחיק אותך? 

לארי דייויד הורג אותי. 

The post "כשיש נושא חם שמתחילים לצחוק עליו, בא לי להצטרף ולהביא פיצוח מזווית שלא חשבו עליה" appeared first on Publishares.

השחקנית הבולטת ברשימה היא גוגל, שהודיעה לאחרונה כי בקרוב ייתווסף פיצ'ר חדש שיאפשר לגולשים לרכוש מוצרים ישירות מסרטוני יוטיוב. כלומר, בזמן הצפייה בתכנים תעלה אפשרות לרכוש את מה שרואים על המסך בסרטון. בהמשך הפיצ'ר הזה צפוי להתרחב גם לשירות אחסון התמונות של גוגל – מה שמעיד שמדובר במהלך אסטרטגי ארוך טווח.

כשמדובר בקניות ברשת, עבור גולשים רבים ברחבי העולם גוגל היא בכל מקרה התחנה הראשונה, אבל גוגל חולשת על תחום נוסף בעולם הפרסום – הבאנרים שאנחנו רואים באתרי אינטרנט רבים. כעת ענקית החיפוש מבינה שלא מספיק להציע את המוצר בבאנר או חבוי בין עשרות תוצאות חיפוש, אלא צריך גם לפגוש את הגולש במקום וברגע שזה מעניין אותו.

באנרים ופרסומות אמנם מטרגטים (לרוב) את קהל היעד הנכון, אבל נתקלים בגולש שלא בהכרח מעוניין בהם באותו רגע – והאינסטינקט של רובנו הוא לחפש את האיקס כדי לסגור אותם. גוגל הבינה שאם תפגוש את הגולש בזמן שהוא צורך תוכן שמעניין אותו (כמו קליפ של ביונסה למשל) – הסיכוי להמיר את העניין הזה לרכישה (לקנות את השמלה שביונסה לובשת) גדל משמעותית.

זהו בעצם העיקרון המרכזי שעומד מאחורי עולם התוכן המותגי: אם רוצים להעביר לגולשים מסרים שיווקיים, צריך לפגוש אותם במקומות ובתכנים שמעניינים אותם. במקרה של יוטיוב מדובר בסרטונים המועדפים עליהם, ובעולמות של התוכן המותגי מדובר בכתבות, סרטונים, קוויזים ושאר פרטי תוכן שמגיש להם מותג או חברה – שהגולשים הקליקו עליהם מרצונם (בניגוד לבאנר) ואשכרה רוצים לצרוך אותם.

בשני המקרים, הדרך להשגת המטרה איננה התפשרות על איכות התוכן – אלא הפרדה ברורה בין התוכן להצעת הרכישה. ביונסה לא צריכה להגיד לצופה לקנות את השמלה שלה, ממש כמו שכתבה שמותג אופנה מגיש לא צריכה להמליץ על השמלות שלו. בני אדם במאה ה-21 הם יצורים צרכניים במהותם, ואת החיבור בין העניין במותג למוצרים שלו אנחנו גם כך עושים אוטומטית. מה שמרחיק אותנו מהמותג הם קיצורי הדרך, כשפיץ' המכירה מגיע מוקדם מדי ולא מבוסס על התשובה לשאלה: מה מעניין את הגולש?

>> מה ההבדל בין תוכן מותגי לפרסומת בתחפושת?

The post לקנות את השמלה של ביונסה: מה אפשר ללמוד מהמהלך האחרון של גוגל? appeared first on Publishares.

מרגע שסיפור מתחיל לתפוס תאוצה, הוא מגיע במהירות למסה קריטית ברשתות החברתיות. ברגע שמובילי דעה, קבוצות גדולות ופרופילים של כלי תקשורת (כמו גיא לרר ו"הצינור" למשל) מתחילים לשתף אותו – שעון החול מתהפך. עכשיו השאלה היא כמה זמן הסיפור יישאר בתודעה עד שידעך ויוחלף בסיפור אחר. אין נוסחה מדויקת לדעת מה תוחלת החיים של סיפור מוצלח, אבל מם טוב יכול להחזיק מעמד כמה ימים (ובמקרים נדירים אפילו יותר). במרבית המקרים זמן התגובה הרצוי לסיפור חם עומד על 12-18 שעות ברשתות החברתיות ברמת המם או הפוסט. ברמת התוכן הסיפור קצת שונה.

להצטרף לשיחה

מרגע שסיפור מתחיל לתפוס תאוצה, מותגים יכולים להצטרף לשיח הציבורי סביבו בצורה טבעית באמצעות "תוכן משלים": כתבות, שאלוני פלייבאז, סרטונים, אינפוגרפיקות ועוד. כל פריט תוכן שמסתמך על הדיווח המקורי ומשדרג אותו עם מידע נוסף מטעם המותג – הוא הדרך שלכם להצטרף לשיחה ולהיות רלוונטיים.

ככל שהמידע שתספקו יהיה יותר נקי ופחות שיווקי, כך הרמת אמינות שלו תהיה גבוהה יותר והוא יוכל להיטמע ברצף המידע באופן טבעי. התוכן יכול להיות מבוסס על מאמר פרשנות, הרחבה מקצועית לגבי המשמעויות הצפויות או אריזה מחדש של המידע כך שיהיה ברור יותר. תוכן מותגי משלים הוא לא שכפול של דיווח חדשותי, אלא הרחבה שלו בתוך עולם תוכן רלוונטי. אפשרויות התוכן מוגבלות רק על ידי הדמיון והזמן שלוקח לייצר אותו.

כנסו למשפך השיווקי שלי

ניקח לדוגמה את אתרי האינטרנט של רשתות המזון. הללו מוכוונים לספק חוויית רכישה נעימה, אבל לא כוללים תוכן. רשתות מזון כמו ״שופרסל", "רמי לוי", "ויקטורי", "טיב-טעם" וכו' יכולות לחבר בקלות יחסית את הידע המקצועי שלהן לאירועים מתגלגלים מתחום המזון, הבריאות או אפילו הספורט.

כולם מדברים על טרנד בריאותי חדש? אפשר לארוז בקלות כתבה על הפירות הכי בריאים, או מדריך על האופן שבו ויטמינים שונים משפיעים על הגוף שלנו. מרתון גדול עומד להתקיים השבוע? תרימו מדריך על הדברים שמומלץ ואסור לאכול לפני ריצה ארוכה – ומה לאכול אחריה. יש באזז סביב מחאת המסעדנים באירוויזיון? זה הזמן להרים מדריך כיפי על כל המקומות בהם תיירים יכולים לקנות אוכל מוכן.

החיבור הזה נכון גם לתחומים נוספים, שבהם אתרי התוכן של המותגים הגדולים מתעלמים כיום מהפוטנציאל שתוכן יכול להביא להם. אתרי רשתות אופנה, כמו TerminalX החדש של רשת פוקס או האתר של קבוצת גולף, יכולים לייצר שיח עם גולשים שלא התעניינו ברכישה – רק בזכות שיחה על סוגי בדים שעדיפים בפתיחת עונה, על הביגוד שמומלץ לחופשה בחו״ל בחורף או לחופשות סקי, או כתבה מדעית על האופן שבו הבגדים שלנו שומרים על חום הגוף.

תוכן טוב ורלוונטי בזמן אמת מכניס יותר גולשים למשפך השיווקי באתר, מאפשר לצבוע אותם ולעניין אותם בתוכן נוסף בשלב מאוחר יותר. אם לקוח מצא את עצמו מסתובב באתר שלכם כי הוא התעניין במה שהיה לכם לומר, יש הרבה יותר סיכוי שהוא ימצא את הצעיף החדש שלכם עוד לפני שהצעתם לו אותו.

אז איך עושים את זה נכון?

• הצטרפו בזמן: השלב החשוב ביותר הוא להצטרף לשיחה בזמן אמת. המאחרים למסיבת ה-RTM תמיד נראים טרמפיסטים מעוררי רחמים, מתאמצים לחינם ונדחפים בכוח. אם אין לכם משהו מועיל לומר בזמן סביר ובצורה מעניינת, עדיף שתוותרו.

• אשרו במהירות: לא מספיק שתהיה לכם סוכנות תוכן יעילה אלא צריך מצד הלקוח גם מנהל שיווק מעודכן וזריז, שמסוגל להניע תגובה מהירה ולדחוף להעלאת פריט תוכן בתוך 24-48 שעות. מותגים גמישים שיודעים לקצר תהליכי אישורים ולהגיב במהירות, נהנים מחשיפה גבוהה וחיובית וגם ממידת אותנטיות גבוהה יותר מהמתחרים.

• התכוננו מראש: נושאים רלוונטיים למותג שלכם צצים כל פעם מחדש בגרסאות שונות. כדי לא להיות מופתעים, מומלץ למפות מראש את הנושאים שבהם יש לכם את הידע הרלוונטי והמשמעותי ביותר – כדי שתוכלו לתרום לגולשים כשהנושא יהפוך רלוונטי. הכינו רשימה של מומחים או מרואיינים רלוונטיים שיהיו זמינים ברגע האמת. כך שתוכלו להשפיע עם תוכן משמעותי בזמן קצר.

• קדמו ביעילות: ייצרתם תוכן מעולה? זה הזמן לתת לו את הדחיפה שתביא אותו לכמה שיותר גולשים. כל פריט תוכן מתאים לכלי קידום – בין אם טאבולה, אאוטבריין או רשתות חברתיות  –והבחירה בפורמט חשובה כדי להביא אותו לאנשים שאתם רוצים שיקראו אותו. בחרו את שדה הקרב והתאימו לו את מקסימום המשאבים.

• שכפלו והרחיבו: הטקסט שכתבתם יכול להתאים גם לאינפוגרפיקה וגם לסרטון T5? יש לכם שלושה פריטי תוכן במחיר של אחד. ודאו שאתם מפצלים אותם נכון בפלטפורמות המתאימות ומקדמים כל אחד מהם בתקציב שיאפשר לו להגדיל את החשיפה שלכם.

• אל תתפתו לדבר רק עצמכם: אירוע RTM שנוגע בערכי המותג שלכם הוא הזדמנות לחזק אותם ולפגוש באמצעותם קהלים חדשים. אל תשתמשו בו כדי לדחוף להם מוצרים לגרון, נצלו את הרגע הזה כדי לייצר חשיפה נקייה למידע רלוונטי.

• שמרו על אמינות: מצבי RTM מביאים לשיא את המתח בין שני ערכים חשובים בעולם התוכן – מהירות מול אמינות. השאיפה הטבעית שלנו היא להוציא את פריט התוכן כמה שיותר מהר, ולכן אי אפשר להמתין, למשל, כמה ימים לאישור של מומחה מצד הלקוח. מצד שני, אין הרבה דברים שיכולים לפגוע במותג יותר ממידע שגוי שעלה בזמן אמת, וחשף את הטעות שלנו בתזמון קריטי. הפתרון הוא לבחור בתוכן האיכותי והוודאי ביותר שזמין במגבלת הזמן ולעבוד איתו בלבד. לנצח עם מה שיש.

The post רוצים לעשות תוכן RTM מוצלח? התכוננו מראש לבלתי-צפוי appeared first on Publishares.

הסוכנות: iProspect.

המשימה: לציין 60 שנה למותג "קורבט" ואת ההשקה של Corvette Stringray.

הפיתרון: אתר אינטראקטיבי שלוקח את הגולש למסע בין הדגמים והאבולוציה של קורבט – עד לדגם האחרון שנכלל בבריף. כדי לעודד מעורבות של הגולשים האתר אפשר להתאים ולשנות את המכוניות וירטואלית לפי הטעם האישי של כל גולש. האסטרטגיה התמקדה בשלושה שווקים: בריטניה, גרמניה וסין. את הפרויקט האינטראקטיבי קידמו באמצעות בלוגרים, משפיענים וקידום ממומן באתרי אקטואליה (באמצעות טאבולה).

התוצאה: מאות גולשים התאימו אישית דגמי קורבט אהובים.

The post קורבט: לעצב לבד את מכונית החלומות באינטרנט appeared first on Publishares.

הסוכנות: John Brown Media

המטרה: לרתק למסך אוהדי כדורגל צעירים בני 8-12 תוך הגברת הנאמנות למועדון הכדורגל "צ'לסי".

הפיתרון: תוכן משכנע בפלטפורמה אינטראקטיבית שילדים אוהבים. לעבוד בפורמטים מגוונים כדי לעורר אינגייג'מנט וקידום אורגני. הוקם מגזין ילדים בשם "Bridge Kids" שיוצא מודפס פעם ברבעון ומתקיים שאר הזמן באינטרנט. האתר מבדר, מחנך ומעסיק ילדים. הם מקבלים שם חדשות, כתבות וידאו, משחקים, הסברים לגבי אימונים, הדרכת מיומנויות וכתבות על תזונה לצד אלבום מדבקות אונליין עם קלפים מתחלפים לאיסוף של שחקני המועדון. שתי הפלטפורמות מכילות מידע ברמה ובהיקף ידידותיים לילדים. כדי לקדם את המגזין נוצרה דמות בשם "סטאמפורד האריה" והיא מלווה את הילדים באתר ובמגזין המודפס.

התוצאה: משך הזמן הממוצע לביקור באתר עומד על יותר מ-6.5 דקות, יותר ממאה אלף יוניקים בארבעת החודשים הראשונים, יותר מ-12,500 משתמשים רשומים. כמות המנויים לילדים עלתה לשיא של כל הזמנים.

The post צ'לסי FC: למשוך ילדים חובבי כדורגל לאתר המועדון appeared first on Publishares.

הסוכנות:  TCOLondon.

המטרה: להגביר מודעות בקרב מעצבי דעת קהל לגבי תרומתו של המותג למים נקיים בעולם.

הפיתרון: קמפיין בשני שלבים. השלב הראשון מתקיים ברשתות החברתיות בדגש על אינסטגרם ומציג משפיענים ומובילי דעת קהל משווקי מפתח בעולם שסגנון החיים שלהם מייצג את הערכים של פינלנדיה. המטרה הייתה להפוך את הקמפיין – שקודם תחת ההשטאג #LessOrdinaryWisdom  – לשיח אמיתי ברשת. השלב השני היה ליצור סדרת רשת בת ארבעה פרקים על מים נקיים, בהנחיית משפיענים שמזוהים עם המותג.

הסוכנות יצרה קשר עם ספורטאים וצלמים שאכפת להם מהמאבק העולמי למען מים נקיים. את הקמפיין באינסטגרם העצימו בזכות קמפיין מקביל גם בטוויטר ובפייסבוק. נבחרו שבעה משפיענים שיפרסמו את חכמת החיים שלהם, תחת ההשטאג  #LessOrdinaryWisdom, ויציגו תמונות טבע מדהימות מכל העולם שאי-אפשר להסיר מהן את העיניים.

את סדרת הרשת הנחה החוקר וצלם נשיונל ג'יאוגרפיק, קורי ריצ'רדס. לסדרה קראו "המסע מהמקור" (Journey From the Source) והיא כללה ארבע פעולות ספורטיביות אתגריות: צלילה חופשית, ראפטינג, גלישה בנהר וצלילה עם כרישים. הסדרה הופקה ברמה גבוהה מאוד ושמה דגש על החשיבות של המים הנקיים לא רק לשתייה.

התוצאה: לשלב הראשון של הקמפיין ברשתות החברתיות הייתה תפוצה אורגנית של 3 מיליון גולשים. ממוצע האינגייג'מנט היה גבוה מהממוצע בתעשייה פי 3.6.

The post פינלנדיה: תורמים לניקיון מים בעולם ולא רק מכינים וודקה appeared first on Publishares.

הסוכנות: Made By Sonder.

המטרה: להפוך את ספידו מסמכות בענייני שחייה בלבד לסמכות בכל הנוגע לכושר גופני.

במהלך אולימפיאדת ריו, העניין העולמי בשחייה נסק לשחקים וספידו רצתה לנצל את הבאזז* כדי להציג את עולם השחייה לקהלים חדשים. המטרה הייתה להפוך את השחייה לרלוונטית על רוכבי אופניים ומומחי יוגה. התוכן של ספידו קודם באמצעות משפיענים בחנות המקוונת, בערוץ יוטיוב וברשתות החברתיות. לפני האולימפיאדה (יוני-יולי) החברה פנתה לשחיינים פוטנציאליים עם עצות לשיפור עצמי ושיפור שגרת האימונים. במהלך האולימפיאדה (חודש אוגוסט) התוכן התמקד בחלק התחרותי של הספורט ואחרי האולימפיאדה (בחודש ספטמבר) התוכן היה מפורש יותר ועודד חובבי כושר להתחיל לשחות כחלק משגרת האימון שלהם.

התוצאה: שיעורי הקליקים בקידום ממומן (CTR) היו גבוהים בהרבה מהממוצע, למרות שטורגט קהל שאינו שוחה. במהלך הקמפיין הופקו חמישה סרטוני וידאו מקוריים, בהשתתפות משפיעים, עיתונאים וספורטאים שצברו יותר מ-47,000 צפיות.

_{* האתגר העיקרי היה לחבר את התוכן למשחקים האולימפיים, על אף תקנה 40 של הוועד האולימפי הבינלאומי לפיה מותגים שאינם נותני חסות ישירים לא מורשים להשתמש בניסוח הקשור לאירוע, לכתוב על המשחקים או להציג תמונות מהאולימפיאדה.}

The post ספידו: לשכנע רוכבי אופניים להתחיל לשחות appeared first on Publishares.

הסוכנות: Cedar.

המטרה: לשדרג ולהנגיש את Nikon Pro – המגזין התלת-שנתי של ענקית הצילום "ניקון" באירופה – לאוכלוסיות נוספות מלבד קהל היעד הטבעי: צלמים מקצועיים וחצי-מקצועיים.

הפיתרון: תפיסת תוכן חדשה למגזין במקום לפנות רק לקהל מקצועי, המגזין הציג גם חדשות, עדכונים ומוצרים חדשים בדגש על התמונות הכי טובות שצולמו עם ניקון ברחבי העולם. התמונות המדהימות באיכות הכי גבוהה והסיפורים שמאחוריהן. המגזין מתמקד במבט מבפנים על תעשיית הצילום והביא לוקיישנים מושלמים ברחבי העולם, תובנות של מומחים וטכניקות צילום חדשות. כל גיליון כולל שלושה סיפורים על צלמים מובילים, הציוד שלהם והעבודה שלהם.

התוצאה: זמן הקריאה הממוצע של המגזין עומד על 55 דקות. 89% מהקוראים דירגו את המגזין כאינפורמטיבי, 85% אמרו שהוא מבדר ו-38% מהקוראים רכשו ציוד של "ניקון" בעקבות מאמר שהם קראו במגזין.

The post ניקון: להתחיל לדבר עם צלמים חובבים ולא רק מקצוענים appeared first on Publishares.

הסוכנות:  Maxposure Media.

המטרה: אסטרטגיית תוכן חדשה למגזין India Perspectives – השופר הרשמי של משרד החוץ ההודי.

הפיתרון: אסטרטגית התוכן החדשה כללה כתבות על הקשרים של הודו עם מדינות אחרות והציגה את הנוף של המדינה באמצעות כתבות בסגנון יומני מסע שימושיים לתיירים. המידע אושר על ידי משרד החוץ בעצמו והמגזין היה עשיר בתמונות יפות.

השדרוג של המגזין בוצע במסגרת יוזמת Digital India של ראש הממשלה מודי, והאתגר היה להתאים אותו ל-16 שפות שונות באתר האינטרנט הרשמי. תפיסת התוכן התמקדה ביוזמות דיפלומטיות של הודו וקידום המדינה כיעד להשקעה ולתיירות, בדגש על היופי הטבעי והמגוון התרבותי של הודו, המסורות העשירות, האמנות, המדע והטכנולוגיה.

התוצאה: המגזין הפך לאחד ממקורות המידע האמינים בעולם על הודו. המגזין נשלח לדיפלומטים ביותר מ-170 מדינות – מה שהופך אותו לאחד מהמגזינים הנפוצים ביותר בעולם.

The post הודו: שדרוג מגזין משרד החוץ שמופץ ב-170 מדינות appeared first on Publishares.