"כשיש נושא חם שמתחילים לצחוק עליו, בא לי להצטרף ולהביא פיצוח מזווית שלא חשבו עליה"

היי, גיא. 

מאוד מקורי. 

איך התחלת לעשות תוכן? 

הייתי סטודנט בתואר שלא אהבתי (פסיכולוגיה), וחיפשתי עניין בחיים. אז התחלתי לכתוב סטטוסים הומוריסטיים בפייסבוק בשביל הכיף.  

מה משך אותך לעולם הזה? 

ליצור זה צורך אצלי. וודי אלן אמר פעם "כמו שצייר צריך לצייר, אני צריך ליצור סרטים", אז מה שאני צריך זה לכתוב בדיחות על השיער של ביבי.  

אתה מתייחס לכל סטטוס כ"מוצר תוכן"? איפה עובר הגבול בין תוכן ללא-תוכן? 

לפוסטים האישיים שלי אני לא מתייחס כמוצרים. אבל גם אם תכתוב נקודה ותעלה את זה כסטטוס ומישהו יקרא, זה בעיניי תוכן.  

אתה מעלה כל יום לא מעט פוסטים בפרופיל האישי שלך, וגם מוחק מדי פעם. מה מושך אותך בזה? הפרסום? התגובות? 

המניע שלי הוא שילוב של הצורך החזק שלי לבטא את עצמי, יחד עם האתגר שבפיצוח. כשיש נושא חם שאתה רואה שמתחילים לצחוק עליו, בא לך להצטרף ולהביא איזשהו פיצוח מזווית שלא חשבו עליה. אני רואה את זה כחידות שדי התמכרתי לאתגר שבלפתור אותן. וחוץ מזה אני זונת לייקים. 

מה זה תוכן אפקטיבי? 

לתפיסתי זה תוכן שמספר סיפור, שתופס אותך ללא מגננות וגורם לך להתחבר אליו.  

מה התוכן שהיית שותף ביצירתו ואתה הכי גאה בו? 

התוכן שאני הכי גאה בו דווקא לא היה במסגרת העבודה. יש איזה מישהי שיש לה עסק לכלבים זעירים גזעיים. יש מאחורי העסק שלה כל מיני סיפורים בתחום האפור של האתיקה ואני די מתנגד לתעשייה ההרבעות בכלליות. פעם אחת היא פרסמה שהיא מגרילה כלב גזעי למי שישתף את הפוסט שלה. אז התחלתי להטריל אותה והעליתי פוסט שכתבתי בו שאני מגריל אותה למי שמשתף את הפוסט. מהר מאוד זה הפך למלחמת רשת וחסמו אותי ואת הפוסטים שלי, כי היא החזיקה צבא של מגיבים, אבל אני מרגיש שהצלחתי להעביר מסר חשוב לאלפי אנשים: תאמצו כלבים. 

ובעבודה? 

אני הכי גאה בקמפיין שעשינו בעירייה עכשיו לתמיכה בעסקים בעקבות הקורונה. התעקשתי שניקח את יורם לס כפרזנטור בסרטון הראשון, אפילו סגרתי אותו בעצמי וכתבתי את התסריט והסרטון עבד מדהים עם חשיפה מטורפת. אני גאה בזה בגלל שהצלחתי לזהות את הפוטנציאל בזמן, בדיוק כשהשם שלו חם אבל לפני שהוא יגיד לנו לא. 

מה החלום שלך, בעולם ללא מגבלה תקציבית? 

הפנטזיה שלי היא בכלל לכתוב סדרה ולשחק בה. אבל אם נישאר בעולמות הפרסום – אני מאוד אוהב לקחת דברים גדולים ו"לקלקל" אותם. כלומר אם הייתי יכול לעשות פרסומת לאיזה בושם מפורסם עם איזו דוגמנית בינלאומית ולצחוק על הז'אנר של פרסומות לבשמים וגם קצת לצחוק על הדוגמנית – הייתי מאוד גאה. 

בעיריית ת"א הייתי מתמקד בתושבים, יוצר תכנים שמתמקדים בהם ובעולמות שלהם. שם את האנשים והסיפורים שלהם בחזית. כרגע אין לי זמן לזה אבל אולי מתישהו. בפנטזיה הייתי עושה סרט טבע על שליחים של אוכל בתל אביב-יפו. 

איך התוכן הישראלי ביחס לחו"ל? מה עובד פה שלא יעבוד שם ולהיפך? 

ממה שראיתי אנחנו לא רעים, אבל אנחנו עדיין מדינה גזענית שמשתמשת בסטראוטיפים שלא היו עוברים בחו"ל בחיים. מצד שני למשל בארצות הברית יש תחושה שמשתמשים הרבה ברגש, וכשפה ניסו לעשות קמפיינים רגשניים על הקורונה אנשים הגיבו בזעם על ניצול. אנחנו ציניים מדי בשביל זה. 

איזה שינויים חיוביים עבר עולם התוכן בישראל? 

יש היום הבנה עמוקה יותר של תוכן ברשתות החברתיות. בפרסומות בטלוויזיה המוצר נמצא במרכז רוב הזמן. היום ברשתות החברתיות הדגש הוא על לספר סיפור שיגרום לאנשים קודם כל להתחבר ולהזדהות, ורק אחר כך משלבים את המוצר. 

למי היית רוצה לפרגן? מי עושה תוכן טוב בעיניך? 

משרד הפרסום "דיבור" עושה אחלה עבודה. הם בדיוק פרסמו לפני כמה ימים סרטון למען האגודה במלחמה בסרטן ששבר את הרשת ובצדק. תוכן משעשע שעל הדרך מעביר את המסר.  

מי מצחיק אותך? 

לארי דייויד הורג אותי.