בסוף השבוע האחרון, יצא לבתי הקולנוע בארה״ב "Roadrunner" – סרט תיעודי על אנתוני בורדיין, שף ומגיש טלוויזיה ידוע, שמת לפני כשלוש שנים.
כמו בכמעט כל סרט תיעודי, גם ב-״Roadrunner״ שולבו הקלטות ארכיון של מושא הסרט, שנלקחו מהופעותיו בטלוויזיה, ברדיו, בפודקאסטים וגם בספרים שהקריא. אבל בסרט הושמעו גם כמה ציטוטים בקולו של בורדיין, שבמקור רק נכתבו כטקסט ולא הוקלטו בקולו.
במאי הסרט, מורגן נוויל, אישר את מה שאפשר לנחש בקלות. הוא השתמש ב-AI כדי לסנתז את הקול של בורדיין באמצעות 10 שעות מתוך ההקלטות האחרות שלימדו את המחשב איך בורדיין מדבר. נוויל מספר שעבר ארבע חברות שמייצרות קולות כאלה, עד שהגיע לתוצאה הרצויה.
נוויל אומר עוד שמדובר בפחות מ-60 שניות בכל הסרט, שביקש כמובן את אישור העזבון של בורדיין ושל הסוכן שלו, וטען שהם אמרו ש"בורדיין היה קול עם זה, לו היה נשאל". אבל אלמנתו של בורדיין, אוטביה, מיהרה להכחיש שנתנה אישור כזה, ויש צופים ומבקרים שטוענים שרומו.
מנגד, סרטים דוקומנטריים מתבססים לא מעט על שחזורים, המחזות של אירועים שקרו באמת, אילוסטרציות ושיפוץ חומר גלם באיכות נמוכה או חלקי בשביל להביא את התוכן שלו לסרטון. אפשר להשתמש גם בשחקן/חקיין/קריין בשביל להקריא ציטוטים של אדם שכבר אי אפשר להקליט אותו.
האם שימוש בציטוטים שאין מחלוקת שהם של הגיבור, בקול שהוא טכנית שלו (פשוט נתפר על ידי מחשב) – הוא שקר? האם לכל הפחות הייתה צריכה להיות כתוביות שאומרת שמדובר בשחזור?